החלטה בתיק ת"א 3551-06-10

מונחת לפני בקשה לעיון בתיק בית משפט (להלן: " הבקשה").

העובדות הנוגעות לעניין

1.             מבקש העיון בתיק בית המשפט, מר אהרן ברמן, הנו צד ג' אשר אינו בעל דין בתביעה נושא הבקשה (להלן: " המבקש").

2.             המשיבים הינם הצדדים לתביעה בתיק נושא בקשת העיון. המשיבים 1 עד 5 הינם התובעים, ואילו המשיבים 6 עד 13 הינם הנתבעים (להלן: " הצדדים" או " התובעים" ו- " הנתבעים" בהתאמה).

3.             ביום 6.11.11 חתמו הצדדים על הסכם פשרה הכולל "תניית סודיות" המפורטת בסעיף 14 בהסכם זה (להלן: " הסכם הפשרה").

4.             ביום 7.11.11 הודיעו הצדדים לבית המשפט על חתימת הסכם הפשרה וביקשו מבית המשפט ליתן לו תוקף של פסק דין. העתקו של הסכם הפשרה צורף להודעתם של הצדדים לבית המשפט ולפיכך הוא מצוי בתיק בית המשפט. בבקשתם מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ציינו הצדדים במפורש כי הם מבקשים שתוכנו של הסכם הפשרה יהיה חסוי.

5.              בפסק דין שניתן על ידי מותב זה ביום 8.11.11 נקבע כדלקמן:

"הנני נותן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה המצורף לבקשה כנספח א', ובכלל זה גם לאמור בסעיף 14 של הסכם הפשרה".

טענות הצדדים

6.             המבקש טוען כי יש לאפשר לו לעיין בתיק בית המשפט בכללותו, לרבות בהסכם הפשרה, בטענה כי מדובר בדיון פומבי שהיה פתוח לציבור. בבקשתו מציין המבקש כי הוא התקשר בעבר בעיסקה עם הנתבעים ואלה גרמו לו להפסדים בנסיבות דומות לאלו שבתביעה דנן. המבקש טוען כי יש לו אינטרס לעיין בתיק בית המשפט בכללותו ובהסכם הפשרה בפרט על מנת למנוע מהנתבעים (משיבים 6 עד 13) להפלות אותו לרעה אל מול התובעים (משיבים 1 עד 5). לטענת המבקש מצויים בידיו מסמכים המוכיחים את טענתו בדבר הדמיון בנסיבות בין המקרה שלו לבין המקרה של התביעה דנן, אך מסמכים אלה לא צורפו על ידו לבקשתו.

7.             נוכח תניית הסודיות הקבועה בהסכם הפשרה מתנגדים כל המשיבים לחשיפתו של הסכם זה לעיני המבקש. באשר ליתר המסמכים המצויים בתיק בית המשפט הביעו הצדדים עמדות שונות. בעוד שהתובעים הותירו את ההחלטה בענין זה לשיקול דעתו של בית המשפט התנגדו הנתבעים נחרצות לגילויים למבקש של מסמכים אלה. הנתבעים נימקו התנגדותם זו בטעמים הבאים:

א.            לטענת הנתבעים יש לפרש את תניית הסודיות הקבועה בהסכם הפשרה כמבטאת את כוונת הצדדים לשמור על סודיותו של תיק בית המשפט בכללותו ולהימנע מחשיפתו בפני צדדים שלישיים;

ב.            לטענת הנתבעים מתן זכות עיון למבקש עלולה לגרום להפעלת לחץ על הנתבעים מצד צדדים שלישיים אחרים על מנת לגרום לנתבעים להיכנע לדרישותיהם ולכפות על הנתבעים לחתום עם צדדים שלישיים אלה על הסכמי פשרה דוגמת זה שנחתם בין הנתבעים לבין התובעים בתביעה הנוכחית;

ג.             לטענת הנתבעים נסיבותיה של התביעה דנן הינן ייחודיות, ולפיכך אין להקיש מהן לאלה הנטענות על ידי המבקש, וממילא שאין במתן זכות עיון במסמכי התביעה דנן כדי לסייע למבקש בהוכחת טענותיו כנגד הנתבעים;

ד.             לטענת הנתבעים המבקש לא ביסס כיאות את האינטרס שיש לו בתיק ואת זהות המקרה שלו עם המקרה נושא התביעה דנן.

דיון והכרעה

8.             ככלל, יש לבחון בקשה של צד ג', שאינו נמנה על בעלי הדין בתובענה, לעיין בתיק בית משפט, בהתאם להוראת תקנה 4 בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג - 2003 (להלן: " תקנות העיון").

9.             בית המשפט העליון פירש את הוראת תקנה 4 בתקנות העיון והדגיש כי היא מתווה מסלול תלת שלבי לבחינתה של בקשת עיון. בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (פורסם במאגרים משפטיים ביום 8.10.2009), בפיסקה 24 של פסק הדין נקבע כדלקמן:

"שאלת היקפה של חובת ההנמקה על-פי תקנה 4 ושאלת מידת הפירוט הנדרשת בה כבר הוכרעה בפסיקתנו. בהתאם להלכה בסוגיה זו, ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ראו עניין מרום, בעמ' 341; בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004))... בהתאם לנקודת מוצא זו וכעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון - ראשית , נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: " הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט (3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי . בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([פורסם בנבו], 1.5.2006))" (ההדגשות אינן במקור - ב.א.).